שמנת

שמנת - גלידה ישראלית של פעם (פרויקט פיקטיבי)

‍הפרויקט נולד מתוך געגוע לתקופה שלא חוויתי בעצמי, אבל תמיד הרגשתי קשורה אליה. טיול קצר בצפון הישן של תל אביב, עם הבתים הנמוכים, הגינות הקטנות והחתולים המשוטטים (מכאן שם המותג) עורר בי תחושה נוסטלגית. האזור הזה, עם השילוב של אור אחר הצהריים החם והחנויות הקטנות, החזיר אותי לרוח שנות ה-70 – תקופה שאני מכירה רק דרך סיפורים, תמונות ושירים. תוך כדי שיטוט, השיר "זה לא בדיוק געגוע" של אריק איינשטיין התנגן לי בראש. הקליפ שלו, עם הדמות המאוירת של איינשטיין המשוטטת בתל אביב הישנה, היווה השראה ישירה לשפה הגרפית של הפרויקט: שילוב בין שחור-לבן לצבע, בין זיכרון למציאות.

‍

תחילה ניגשתי ללוגו.

סקיצה ראשונה

‍

קודם חיפשתי בחיפוש ראשוני בגוגל את החתול שלי, רציתי חתול שמשדר נינוחות ושמחה. מצאתי איור ממש חמוד, צרבתי אותה באילוסטרייטור והתחלתי לשחק איתה. את האמת שהבחירה בפונט הנבחר (שמאלץ) הגיעה מתוך זיכרון שעלה לי מאחד השיעורים, הוא שומש בהקשר נוסטלגי ושורת התג ליין עיצבתי עם פונט שונה (אבסולוטי) כדי ״לרבע״ את העגלגלות של השמנת. חיברתי בין החתול לכיתוב ומשהו היה לי חסר, האיור הזה לא יכול ״לסחוב״ כזה פונט שמן.

ניגשתי לפיירפליי של גוגל, העלתי את החתול בתור הקומפוזיציה וכתבתי שייצור לי חתול לבן, פשוט עם עיניים ירוקות שנראה כאילו צוייר בעיפרון. תוך כמה ניסיונות הגיע החתול המופיע בסקיצה, בול מה שחיפשתי. גם אותה צרבתי באילוסטרייטור והקפדתי שתצא ציורית ככל האפשר, כאילו ציירו אותה בעיפרון.

כדי לתת עוד רובד נוסטלגי אבל גם נקי בחרתי צבע לבן אופוויט.

‍

השתמשתי בצבעים מעטים ופשוטים  מכיוון שהמיתוג שבדרך כלל מופיעה על הגלידות הוא מאוד צבעוני ונעשה הרבה שימוש בצבעי פירות. רציתי משהו אחר ומאתגר יותר.

‍

לאחר עשיית הלוגו רציתי לחפש לו שפה מתאימה וחשבתי רגע, על תתנו לחתול לשמור על השמנת, ובהקשר תל אביב הישנה - חתולי רחוב. חזרתי שוב אל הפיירפלי והפעם ביקשתי שייצר לי ציור של רחוב דו ממדי עם בניינים בסגנון וינטג׳, גם הוא בסגנון ציור בעיפרון. וישר ניגשתי להלביש את התוצאה על מוקאפ של גביע גלידה כדי לראות אם יש התאמה והיא אכן הייתה כפי שאפשר לראות התמונה הראשונה.